קנדילומה באיבר המין

מאת:  ד"ר באלי רמי

את הקונדילומות, יבלות באברי המין של האישה והגבר אנחנו מכירים עוד מהתקופה ההלניסטית והרומית. המינוח קונדילומה פירושו ביוונית - תאנה.

בארה"ב המחלה פרצה לתודעה בשנת 1951 כאשר חיילים אמריקאים שבו מקוריאה והעבירו את המחלה לנשותיהן. המקור הווירלי לנגע זה אושר מעבר לכל ספק ב - 1968 כאשר החוקרים AGE ו - OGLIVIE ואחרים, זיהו את קבוצת וירוס הפפילומה כאחראית ליבלות המופיעות באזורים שונים של הגוף.

במהלך שלושים השנים האחרונות נתגלו כ - 80 זנים של וירוס זה המסודרים בסדר כרונולוגי על פי זיהויים. כפי הנראה לכל זן כזה אזור פגיעה מועדף בגוף. לדוגמה: וירוס HPV מזן 1 קשור עם הופעת יבלות באזור כף הרגל, זן מספר 2 - בעור פרקי הידיים, זנים 3,17, 14,15 - גורמים ליבלות על פני עור הגב, הרגליים, בית השחי ועוד.

צורת ההדבקה:

מתרחשת על ידי מגע ישיר - ומכאן שיחסי המין הם צורת ההדבקה הנפוצה ביותר. תקופת הדגירה של הווירוס נעה בין ששה שבועות לששה חודשים, אך קיימת לעתים תקופות לטנטיות של מספר שנים עד שהווירוס בא לידי ביטוי קליני - אם בכלל.

כלומר קיימת אפשרות של נשיאת הווירוס לאורך שנים רבות - ללא התבטאות קלינית בכלל.

יבלות באברי המין (מה שמכונה "מחלת מין"):

היבלת, הקנדילומה, יכולה להופיע על פני העריה, באזור פי הטבעת, חיץ הנקבים, השפתיים, מוצא הנרתיק, צוואר הרחם ודפנות הנרתיק.

אצל הגבר - על איבר המין, שק האשכים ופי הטבעת.

1. נגע שנראה לעין בלתי מזוינת - יבלת המופיעה בצורה בודדת או בקבצים, בממדים של מילימטרים ספורים עד לכמה סנטימטרים - שטח הפנים מגורגר, לעתים אפשר להבחין בגבשושיות זעירות בצבע אפרפר חום.

2. בצורה של זיהום תת קליני (הרבה יותר שכיח) שאפשר לזהותו באמצעות קולפסקופ (מכשיר עם הגדלה אופטית ומקור אור) צורת ההופעה נקראת: מיקרו-קנדילומה. MICROCONDYLOMAS. S.P.I - NSUBCLINICAL PAPILOMAL INFOECTION.

3. נשאות שקטה של הווירוס - ללא התבטאות קלינית.

הסימנים אצל האישה:

מחלה זו יכולה להתבטא בקשת רחבה של סימפטומים החל במצב תקין לחלוטין וללא כל תלונות. המשך בהפרשות מהנרתיק המלוות לעתים בתחושה של גרד וצריבה במוצא הנרתיק והשפתיים, עקצוץ ותחושת צריבה מתגברת לאחר מגע מיני. לעתים רחוקות הכתמה דמית קלה לאחר קיום יחסי מין (בעיקר כאשר היבלות גדולות, בקבצים וממוקמות בדופנות הנרתיק), הסימפטום הבוטה ביותר הוא וסטיבוליטיס - זיהום קליני או תת קליני של מוצא הנרתיק - הגורם לכאבים חזקים בקיום יחסי מין (וגם בהחדרת טמפון). המצריך לעתים ניתוח קטן לכריתת הרקמה הנגועה.

אצל הגבר: המחלה פחות בולטת בסימניה, לעתים גרד באזור הנגוע. כאשר היבלת ממוקמת ליד השופכה קיימות תלונות של צריבה וכאבים בעת השתנה והופעה של טיפול דם בשתן. ונדגיש: אף אחד מהסינים הללו אינו מייצג מוחלט למחלה זו והם אינם משמשים כקריטריונים לאבחנה.

הארעיות והשכיחות:

ארעיות המחלה נמצאת בעלייה מתמדת בשנים האחרונות. קשה לעקוב במדייק אחר התפתחותה וממדיה, בגלל אי דיווח והעדר מיומנות לאבחנה בצורה נאותה (כאמור המחלה מופיעה בעיקר בצורה התת קלינית, כאשר הנגע לא נראה לעין בלתי מזוינת, אלא באמצעות הקולפוסקופ).

תורמת להתפשטות המחלה העובדה שבחלק גדול של המקרים הזיהום הוא נטול סימפטומים או מלווה בסימנים קלים בלבד, והוא אינו ספציפי.

למערכת החיסון תפקיד מכריע במניעת המחלה והתבטאותה הקלינית, מצבים כמו סוכרת, איידס, מחלות לב, או כאלה הכרוכים בנטילת סטרואידים בהם המערכת החיסונית מדוכאת או ירודה בתפקודה - מגבירים את הסיכון להופעת המחלה.

מחקרים אחרים מדגימים כי עישון מופרז - הפוגע במערכת החיסון - ומחלות מין אחרות כמו הרפס וקלאמידיה קשורים בהופעת המחלה.

H.P.V ומצבים טרום ממאירים:

בשנים האחרונות התרבו המחקרים הקושרים את הזיהום על ידי וירוס ה-HPV באברי המין למצבים טרום ממאירים וממאירים בנרתיק בעריה - אך בעיקר בצוואר הרחם.

חוקרים רבים ברחבי העולם הצליחו לבודד זנים מסוימים מקבוצת וירוס ה-HPV ובעיקר זנים מספר: 69, 64, 52, 39, 35, 33, 31, 18, 16 - מגידולים ממאירים וטרום ממאירים בצוואר הרחם, ובשכיחות מזערית ביותר בעריה ובנרתיק.

אין יודעים במדויק את המכניזם שבו משפיע הווירוס על תאי הרקמה הנגועה להגיע למצב זה, אך ידוע כי אזור המעבר בצוואר הרחם TRANSFORMATIONH ZONE - רגיש ביותר לפעילות הנגיף.

בשל גילויים אלה הפכה מחלת מין זו (HPV) מסתם חולי שהוא לעיתים מטרד, לבעיה הטומנת בחובה סיכון, קטן אומנם אך מחייב את מלוא תשומת הלב, הטיפול והמעקב.

זו הסיבה שבעטיה עלתה מחלה זו לכותרות - אך רצוי לשמור על פרופורציות - לא כל אישה הנגועה ב-HPV תפתח מצב טרום ממאיר בצוואר הרחם, הסיכון היחסי להתפתחות מצב כזה מוערך בפי - 4 מזה של אישה ללא זיהום, יש לציין כי עד 60% - 70% מהמקרים של זיהום וירלי - יחלפו ספונטנית ללא טיפול - עם הזמן. (מערכת החיסון - מצליחה להכיר את הווירוס להתמודד אתו ולמנוע את הופעתו הקלינית).

אין בעיה באיתור ואבחון הזיהום כאשר הוא מופיע בצורת יבלת (קונדילומה) נראית לעין. אך קיימת בעיה כאשר הזיהום קיים בצורתו התת קלינית (וכאמור רוב המקרים מופיעים בצורה זו) ואז אפשר לאתר את הנגע בעזרת קולפוסקופ בלבד.

הבעיה היא לוגיסטית משום שמכשיר זה נמצא בשימוש בחלק קטן ממרפאות הנשים ולקריאה הקולפוסקופית נדרשת התמחות מיוחדת.

אפשר להעריך את קיומו של הזיהום נגיפי (וכמובן את המצבים הטרום ממאירים) על ידי לקיחת משטח פ.א.פ מצוואר הרחם. התשובה יכולה להראות חשד לתאים לא תקינים - המחייבים להמשיך הבירור באמצעות בדיקת קולפוסקופ - לאחר צביעה ובאם קיים חשד לזיהום על ידי HPV יש לקחת ביופסיה (דגימה מהרקמה) לבדיקה היסטולוגית כדי לשלול התפתחות מצב טרום ממאיר.

הטיפול:

כאמור בחלק גדול של המקרים ( עד כ - 70%) יחלוף הנגע מאיליו תוך שנתיים שלוש מזמן ההופעה ובחלק קטן תוך חודשים מספר.

אפשר לטפל בנגע היבלתי הבלתי נראה לעין  מיד עם גילויו על ידי הסרתו בצורות שונות:

• הקפאה עמוקה בחנקן נוזלי (CRYO).
• טיפול בלייזר, אידוי הרקמה על ידי קרן לייזר (CO2).
• צריבה חשמלית.
• תכשירים שונים המשמידים את הנגע באופן כימי.
• טיפולים לצוואר הרחם - במקרים של HPV ומצבים טרום ממאירים - מחייבים בד"כ צריבה חשמלית או אידוי בלייזר.

בחלק ניכר של המקרים אפשר לבצע את הטיפול במרפאה, אך כאשר הנגע מופשט על פני העריה או בתוך הנרתיק יש להסירו תחת הרדמה כללית.

בנגע התת-קליני מטפלים בתכשירים תרופתיים שונים, לעתים ללא טיפול ניתן להסתפק במעקב בלבד.

קיימת כמובן האפשרות של הישנות המחלה, ושיעורה נאמד על פי חוקרים שונים בין 5% - 25%.

המלצות:

• ביחסי מין מזדמנים, ללא קביעות בני הזוג, יש להשתמש בקונדום.
• כאשר בן הזוג קבוע יש לבדוק את הגבר, גם אם אין לו תלונות סובייקטיביות.
• לא הודגמה הדבקה על ידי HPV במגע אוראלי.
• הקפדה על משטח פאפ ציטולוגי - מצוואר הרחם מדי שנה.
•  ביצוע בדיקה קולפוסקופית בכל מקרה שבו הפרשה לדנית, גרד וצריבה בנרתיק אינם מגיבים לטיפול תרופתי.
• נשים הנמצאות בקבוצות סיכון גבוהה לפתח מחלה זו (כמו סוכרת, מערכת חיסונית ירודה, ריבוי פרטנרים ליחסי מין) מומלץ לבצע קולפוסקופיה מדי שנה.
• נשים שלקו בעבר בזיהום על ידי HPV ובצורותיו השונות צריכות לעבור קולפוסקופיה לביקורת ושלילת הישנות מדי שנה.
• לנשים שטופלו עקב מצבים טרום ממאירים בצוואר הרחם, בנרתיק או בעריה יש לבצע קולפוסקופיה מדי חצי שנה.